רפואה זה הרבה יותר מתואר

אז הדבר הראשון שקרה לי, רגע אחרי שסיימתי את המבחן האחרון שלי, היה להיפצע. וכך בין רגע, הפכתי ממטפל למטופל. מסתבר שאם אתה מסתובב בפקולטה בבגד ים ויחף, אחרי טבילה במזרקה, יש סיכוי שעוד תדרוך על זכוכית.
אז שטפתי קצת את כף הרגל עם סבון בשירותים, תוך שאני מטפטף טיפת דם עבה על רצפת השירותים, מנסה להחזיר את הרגל חזרה לתוך הסנדל המזוהם שלי, בלי לדרוך על רצפת השירותים.
אולי אחפש כאן יוד או חומר חיטוי? שאלתי את עצמי. אז ניגשתי לעבר אב הבית. בטח יש לו תיק עזרה ראשונה.
מה קרה לך הוא שואל?
נחתכתי ברגל אמרתי לו. יש לך אולי איזה יוד או משהו?
בוא נחפש הוא אומר, ומכניס אותי לאיזה חדר ציוד מבולגן, שם מקובעת לקיר ארונית עתיקה מזכוכית כזו, שעוד יותר מבולגנת עם כל מיני שאריות מוצרים רפואיים.
תראה לי את הרגל, הוא פוקד, כמעט כמו אח המבצע טריאז'. ואני מרים את הרגל כמו פציינט טוב. מה? בשביל זה אתה רוצה יוד? עזוב אותך, לא צריך כלום. אומר לי, בביטחון השמור למוסכניקים עת הם מסבירים לך כי הלך ראש המנוע וצריך להחליף.
אתה יודע מה, אני אומר, תביא לי את הפד גזה עם האלכוהול שם, כן, מעולה. זה מספיק.
הנה, קח, הוא מביא לי, ועוד איזה ספריי אלכוהול. אבל תאמין לי, אתה לא צריך, תתן למערכת החיסון שלך להתגבר.
תראה, אמרתי לו, עם חיוך, הבעיה בסיטואציה פה היא שכרגע מי שכאן הרופא מבין שנינו זה אני.
איזה רופא אתה רוצה להיות? הוא שואל. תאמין לי אתה תהיה רופא היפוכונדר.

וכך רבותי, סיימתי ברגע אחד, גם לימודי רפואה, וגם התמחות.